רכבת ישראל בע"מ נ' מוניות לניאדו - רכבת בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת להורות על מחיקת כותרת התביעה, שהוגשה בסדר דין מקוצר.

על מנת לעמוד על השאלה העיקרית השנויה במחלוקת, יש להביא את תמצית התביעה.

2.התביעה:

הסעד הנדרש בתביעה הינו סילוק ידה של הנתבעת ומי מטעמה ממקרקעין, הידועים כחלק מחלקה 24 בגוש 8234 ומצויים באזור תחנת הרכבת בנתניה.

אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתמו במהלך השנים הסכמים שונים שנועדו להסדיר הפעלת תחנת מוניות על-ידי הנתבעת באזור תחנת הרכבת.

אף אין מחלוקת כי במהלך השנים התקשרו בהסכמים מי שקדמו לנתבעת ולתובעת, קרי: רשות הנמלים והרכבות וחברת מוניות הרכבת נתניה בע"מ.

לפי התביעה, חלקה 24 הנ"ל הופקעה ע"י מדינת ישראל לצורך הקמת תחנת רכבת. נטען בתביעה כי החלקה כוללת, פרט לשטח המסילה ומבנה התחנה, דרך שירות פרטית (נספחים ג-ה לתביעה).

כעולה מהתביעה, ביום 17.03.2008 נחתם בין הצדדים חוזה מס' 7435, שנועד להסדיר את שימוש הנתבעת בחלק מחלקה 24 לצורך הפעלת שירות הסעת מוניות (נספח ח' לתביעה).

התובעת הבהירה כי בחודש אוקטובר 2010 פרסמה התובעת מכרז והנתבעת בניגוד לשנים קודמות – לא זכתה בו. לפיכך, נדרשה הנתבעת לפנות את המתחם. לא זו בלבד שהיא מסרבת לכך, הגדילה לעשות ושכרה שירותי אבטחה פרטיים, המונעים את שימוש הזוכה במכרז בשטח המריבה.

3.טיעוני הנתבעת:

שתי טענות עיקריות בפי הנתבעת לעניין אי כשרות התביעה להתברר בסדר הדין המקוצר, ואלה הן:

א.לתובעת אין זכויות במקרקעין, נשוא המחלוקת, ומכל מקום אלה אינן עולות מהתביעה.

לעניין זה טענה, שנספח א' לתביעה, הוא הסכם העקרונות שבין התובעת למדינת ישראל מיום 29.04.2004, אינו מזכיר את זכויות התובעת בשטחים צמודים או נלווים לתחנות רכבת בנתניה בפרט.

נטען כי ההסכם הנ"ל מאוחר למועד שבו החלה הנתבעת להשתמש במקום, מכח רישיון עסק שניתן לה כדין. הנתבעת טוענת כי לפי לשון הסכם העקרונות עצמו, אין בזכויות שקיבלה התובעת מהמדינה, כדי לפגוע בזכות או הרשאה שניתנו לאחרים קודם לכריתתו (סע' 3.4 לנספח א' לתביעה).

הוסיפה וטענה הנתבעת, לעניין העדר זכויות התובעת במקרקעין, כי אף ההסכמים שנחתמו בין הצדדים וצורפו לתביעה, אין בכוחם לרפא הפגם האמור, משום שאינם כוללים את תיאור זכויות התובעת בחלקה 24 ואין נספחיהם מלמדים כי האזור כולל דרך שירות פרטית.

ב.התובעת בחרה שלא לצרף את מכלול ההסכמים.

והנה, ההסכמים שלא צורפו מלמדים, כי ההתקשרות בין הצדדים התייחסה אך ורק לגביית דמי שימוש בגין ביתן מנהל תחנת המוניות, ולא למתן זכות שימוש בדרך, שהינה דרך ציבורית לכל דבר ועניין.

הנתבעת מתבססת על כך שתיאור המקרקעין בהסכם 6216 מיום 15.07.1998 הינו: "שטח בגודל 105 מ"ר בגוש 3234 חלקה 107". לשיטתה, מספרי גוש וחלקה אלה, זהים לציון ביתן מנהל תחנת המוניות, שננקב בהסכם 7186 מיום 06.07.2003, שהתובעת בחרה לא לצרף לתביעה" (צורף עמ' ראשון כנספח 3 לבקשה).

הנתבעת מחזיקה בדעה שהעדר האחידות בין הסכמי ההתקשרות, והעובדה שהמקרקעין הנקובים בהם אינם מתייחסים לשטח תחנת המוניות, שומט את הבסיס תחת קיומה של ראיה בכתב, הדרושה להקמת עילת תביעה בסד"מ.